הסיפור מתחיל בפרידה של ג'יין וטרזן
(כן הם נפרדו בסוף גם אני הייתי בהלם)
ומספר את סיפור חייה של ג'יין, שלקראת גיל 30 חזרה לעיר מהג'ונגל עם לב שבור אחרי שהבינה שדיסני שיקרו ואין דבר כזה אהבה לנצח נצחים.
ג'יין מביאה בקולה הציני, ההומוריסטי והכנה שלה נקודת המבט ייחודיות לה על כל ההתמודדויות שיש לאישה ביום שאחרי הזוגיות.
איך מתגברים על פרידה כואבת? איך מוצאים אהבה חדשה? איך עושים כביסה לבד? איך קובעים פגישה עם האושר? ולמה אין נסיכים בטינדר?
זאת באמת הייתה אהבה ממבט ראשון. בפעם הראשונה שראיתי סרט של דיסני התאהבתי. בדמויות, בעלילה, בחיבור עם הטבע… ומאז ועד היום לא מפסיקה להתרגש כשסרט חדש של דיסני יוצא לאקרנים. הבעיה באנשים שגדלו בצל דיסני היא שגדלנו לערכים שלא ממש תואמים את המציאות, אני מדברת בעיקר על אהבה. בכל הסרטים של דיסני, ואני מתכוונת לרוב הסרטים הקלאסיים כי דיסני לאחרונה התחילו להתעורר על החיים שלהם והתחילו לייצר נסיכות ממש מגניבות וחזקות שתואמות את התקופה שלנו היום, יש עניין עם אהבה ממבט ראשון, שהיא כמובן תוצר של פגישה מקרית בין הנסיכה לנסיך.
• כי הוא כתוב בצורה קולחת מביא קול נשי כנה ואמיץ.
• כי אם אתם אוהבים סיפורים טובים עם טוויסט – זה בדיוק מה שתקבלו.
• כי יש פה עומק עטוף בהומור – עלילה חכמה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות
• כי הכריכה מושקעת, יפהפייה, וקשה לעמוד בפניה.
• כי מאחורי כל בלגן מסתתרת אמת – ואולי גם אתם תמצאו את עצמכם בין השורות
שמי שירי מלודי מילר,
ילידת דור ה־Y וגם ילידת דור דיסני.
אני תמיד במסע אחרי הסיפור הבא, אפשר לקרוא לי ציידת סיפורים.
כתבתי את בלגן בחצאית אחרי מסע אישי אמיתי, שבמהלכו כמעט ויתרתי ואיבדתי את עצמי.
במקום זה, הפכתי את הכאב לסיפור, את הבדידות להומור, ואת הבלגן הזה שנקרא חיים, למילים.
אני מחפשת להביא קול של אמת, גם כשהיא פחות נעימה או יפה.
חשוב לי להיות כנה עם הקוראים שלי, ולכתוב רק מתוך הקול הכי אותנטי שלי.
אם המילים שלי נגעו בנשמה אחת – מבחינתי התחברתי לעולם ומלואו.
אני רק מאחלת לכם שתיהנו מהספר, שתצחקו, תרגישו, ואולי אפילו תצאו ממנו עם חיוך.